1. "ראשית עלי להסב תשומת ליבך שאינני מנהלת המדור"- אולי לא פורמלית, אך ברור לכל גולש עם עיניים בראש, שלכל הפחות, שמיים יד ימינה של יערית, אז בבקשה שלא תעמיד פני תמימה.
2. "מלכתחילה הבעתי את דעתי .... וזו זכותי" - ואני רק שאלה קטנה: למה להנהלה יש זכות להביע את דעתה ולגולש מן המניין אסור, ולא רק שאסור, אלא שנענש בו במקום בחסימה?
3. " הבנוכולנו שאנו לא לרמתכם האיטלקטואלים האחרונים שבשין" - בהחלט משפט מושקע, שמעיד על רגשי נחיתות וחוסר בטחון עצמי.
האם כישרון יצירתי מוכח הופך בין לילה למילה גסה, כי הדיסלקטיים באופנה?!
כל יוצר וותיק שהשמיע את קולו, מכונה "מתנשא" ושולפים לו מול העיניים : "עברת על סעיף 7! אתה חסום!". האם מישהו מכם קרא בעיון והבין את כוונת הסעיף?
אדוני הנכבד, אני בעצמי שיפרתי והרחבתי בתקנון את סעיף 7 והחסימות שלי לאורך תקופת הניהול לא הגיעו לכדי מחצית כמות החסימות שלכם במשך שבועיים...
רק במקרים בודדים וחריגים הופעל כלי החסימה, אבל מעולם, מעולם, אף אחד לא נחסם בגלל שהעביר ביקורת על לולה בר.
4. "וכולנו מככבים בפורום המופת של הנט פורום סמי ." - מעניין באמת מהי הסיבה שחסומים מצאו אפיק ניקוז בפורום סמי? אתן לך ניחוש אחד ולא יותר.
אם ההנהלה הייתה מגלה מלכתחילה קצת-קצת תבונה, מנהלת דיון תרבותי וענייני ולא רצה לחסום בצורה מגוחכת כל מי שמעיז להביע דעה מנוגדת - כולנו היינו נמצאים כיום במקום נעים יותר. אז מה הרווחתם? כל האווירה העכורה שרירה וקיימת אך ורק בגינכם. החסימה אינה כלי לדכא את ביטוי החופש. נהפוך הוא.
אילאיל בר ששת היא אחת היוצרות המעולות בשין וברשת בכלל ותמיד הייתה ותהיה מקור לגאווה לכל מנהל פורום שירה, אבל זר לא יבין זאת.
"הרוח החדשה" מחזירה את מדור שירה ופרוזה לתקופת הביניים, לימים הידועים לשמצה בכל תולדות האנושות.
בושה וחרפה, כתם שחור בהיסטוריה הארוכה של אתר שין, עלבון ופגיעה באינטליגנציה מינימאלית של כל אדם נורמלי במאה ה-21.
ברוח החדשה, העתק ההודעה שלי בפורום שנמחקה ע"י ההנהלה החדשה ביום 08/03/09
שלום אביעד,
התנהלות הפורום, כפורום דמוקרטי הייתה תמיד כאבן דרך בשין. גם בימי רוגע וגם בימים בו הוא סער.. הוא נתן חופש ביטוי לכל גולש ללא הבדל דת, גזע, מין, מוצא או וותק.
מטרת הפורום (להבדיל מהמדור שנועד רק ליצירות) היא לנהל דיונים בשירה, שיחות אה ודה, ביקורות על התנהלות ההנהלה (גם!) ובמידת הצורך לחשוף העתקות ספרותיות וחסימת יוצרים בגין זה (מוגדר בתקנון).
העניין שציינתי בהודעתי הקודמת, אינו עניין פרטי של המנהל, אלא מעניינם של כלל הכותבים המשתתפים במדור. לא אלאה אותך בקישורים, כי הפורום מלא וגדוש בהם, כולל ביקורת על לולה בר. הכל גלוי ושום דבר מאחורי הקלעים.
במקרה הנדון, ההנהלה החדשה מחקה שרשור מלפני מספר חודשים, ועברה עבירה משולשת:
1. מעולם, מעולם, שום מנהל לא מחק שרשור שפורסם מטעם מנהל קודם. אולי תצחק, אבל שין משמר היסטוריה על כל הבטיה, הרעים והטובים. לפחות עד היום.
2. השרשור שנמחק חשף אמת מצערת על כותבת תוך הבאת הוכחות שחור על גבי לבן.
3. זה סוד גלוי שיש קשר הדוק וחברי בין יערית- טאקילה, לכן מוטל ספק רב על טוהר המידות בביצוע המחיקה. לו היה מדובר במישהו אחר, הייה בטוח שלא הייתה מתבצעת מחיקה.
לסיכום, הייה סמוך ובטוח, שאין לי שום עניין אישי לשוב ולנהל, להפריע או לשלוט בנעשה. אני את שלי תרמתי ותרמתי לא מעט ונהנית מאד מהחופש. כאשר פרשתי מהתפקיד לאחר 3.5 שנים, בכל מאודי התפללתי שיבוא אחרי מנהל חדש וראוי למדור שין.
בברכת חג שמח,
לולה בר
הודעה של גליתוש שנמחקה באותה אטימות כהרף עין:
על דרך המשל, אפשר למחוק את כל הסטוריית השין. בעבור מי ומה לשמר הסטוריה שהנהלת שין החדשה אינה מכירה בה? דור המדבר לא הוכנס לכנען, ויוסף איננו. ועל דרך זו אפשר גם לחסום משתמשים ותיקים שאינם פועלים על פי רוח ההנהלה החדשה, או לחילופין, לסתום פיות.
אני לא כותב הרבה שירים אבל על כול שיר אני עובד הרבה מאוד גם לאחר הפרסום באינטרנט, ולכן חשובות לי ההערות של הקוראים. העתקתי את הערותייך ולכשאשוב לעבוד על השיר אקח אותן בחשבון.
עלי להודות שנגעת בביטויים שהתלבטתי המון בזמן העבודה על השיר. על ההבחנה שלך מגיע לך יישר כוח.
השתמשתי בביטוי אחרי צהריים ולא איר הצהריים משום שבדקתי במילון אבן-שושן. הוא מביא את הצורה אחרי הצהריים ואינו מביא את הצורה אחר הצהריים (עמוד 1513, מהדורת 1997). הזמן מאחרי חצות היום ועד סמוך לשעות הערב. על הה' וויתרתי כי בקריאה בקול רם זה מצטלצל יור טוב.
כמעט כבר בוקר - הזמן שהמאורע התרחש היה שעת לילה מאוחרת.
בבית השני התכוונתי לתאר משהו שקרה מהר מאוד ובאופן מפתיע. כתבתי "המונית התנדפה" ולא "התנדפה המונית" כי זה נראה לי המשך ישיר לצורות שהנושא מופיע לפני הפעולה, "מישהו התנשף / אשכול-רוק העופף / המונית התנדפה / נהגה לא זוהה."
מה עם מ' סגולה, שוב לפי אבן-שושן (עמוד 866) זוהי הצורה כשה"מה" באה לפני ה', ח', וע' קמוצות.
העדפתי "איכה" על איך לאחר שקראתי בקול רם את השיר. מבחינה לשונית הצורה יוצאת הדופן הזו לא נראתה לי כלא טבעית משום שהיא באה כשהמשורר מתוודה על פחדיו שלו.
תודה על הערותייך לשירי "תשע, שתיים, שתיים, שמונה". מאחר ואני חדש בעולם השירה ועדיין אינני בקיא בשירה, ומאחר ואני לא מסיים לעבוד על שיריי גם לאחר שהוכנסו לפורום, אני תמיד שמח לקבל הערות קונסטרוקטיביות. אודה לך אם תצביעי על אותם ביטויים שבהם לא הצלחתי לשלב את המודרני עם השמרני. עבדתי דווקא הרבה מאוד על גיוון הביטויים, לכן חשוב לי לדעת היכן לא הצלחתי בשיר הזה. בשביל לשפצו ובשביל ההמשך.
בשאלה המסיימת את השיר ניסיתי לשלב בצורה אירונית את האלימות על צורותיה השונות עם היחס שבחוגים רבים בחברה.מעניקים לאנשים אלימים.
אהבתי מאוד את הפיסוק, עיצוב ועימוד. מאוד אני אשמור את הנוסח הזה צמוד למקור. וכך הוא יישמר ולא, זה לא שאני עיקש (אולי לפעמים, לרוב... את צודקת) אך ומאחר ושיר זה כבר פורסם, והוא אף מוצג בחלון, מאוחר לשנות בו עתה דבר. אני חושב. בכל מקרה ועת, תודתי הכנה.
אגב, משום מה חסכתי לך אותי בברכות היומולדת וזו הזדמנות נהדרת:
איירין 
לכל היצירות שלי במדור שירה ופרוזה
טית
